YossihNew
Well-known member
קרבות ארוכים חלק ב'- 24 בנובמבר, 2003:
- אז לאחר הכתבה לפני חודשיים על קרבות של שעה לפני הקרב של קורט אנגל-ברוק לסנר בסמאקדאון, הפעם האחרונה ששידרו קרב אחד כל התוכנית ברשת הייתה בשנות ה-50 ברשת דומונט. ההיאבקות הייתה אז מאוד אהודה בפריים טיים, לא הייתה תחרות. הכוכב הגדול היה אלוף הטלוויזיה של ארה"ב, ורן גאנייה, כי לו ת'אז הסתכסך איתם במאבק הארגוני. פרד קולר וג'ים בארנט, מנהלי הארגון, ניסו להוציא את ביל מלבי אובר כפייס. הם קבעו תוכנית אחת עם קרב אליפות. גאנייה, הבלתי מנוצח, יחטוף ממלבי ברגע האחרון וכמעט יפסיד עד שהזמן יגמר. הרעיון היה שהלילה הזה יהפוך את מלבי לכוכב ענק, וזה לא קרה. מלבי נפצע בקרסול בתחילת הקרב, והקרב עדיין היה טוב אבל לא כמו שחשבו. הוא נמשך 40 דקות. מלבי לא יצא אובר כמו שרצו, ולאחר הקרב, רשת דומונט אמרה שלא רוצים לראות קרב כזה ארוך אז שלא יעשו את זה שוב.
- יש לנו תיעוד די מושלם לכל הקרבות על אליפות ה-NWA שהגיעו לתיקו של שעה בסנט לואיס, העיר הגדולה בברית, מהקמתה ועידן לו ת'אז, עד לריק פלייר וג'ים קרוקט. זה הודות לספר מיוחד על תולדות ההיאבקות ותיעוד של לארי מטיסיק. מטיסיק היה העוזר של סם מוצ'ניק, נשיא ה-NWA, מסוף שנות ה-60, הפרשן שלו ועוזר הבוקינג עד לפרישתו. מטיסיק היה מנכ"ל כמה שנים לאחר העזיבה של מוצ'ניק, עד שהסתכסך עם הארלי רייס, פאט או'קונור, בוב גייגל וורן גאנייה. הוא ניהל ארגון מתחרה ועבר לעבוד אצל וינס מקמהן ב-1984. הוא היה ברוב הקרבות האלה וטיפל בעניינים. ת'אז חיסל את כולם במשך ארבע שנים כאלוף לפני הפיוד מול ווילבור סניידר. סניידר היה שחקן פוטבול לשעבר והפייס העולה הכי גדול אז. הם נלחמו שעה בינואר 1955, לראשונה עשו קרב כזה בעיר ב-NWA. בקרב החוזר במרץ סניידר נפסל לאחר 44 דקות, וכעבור שלושה שבועות הם שוב נלחמו שעה, עד שבאפריל ת'אז ניצח בשתי הכרעות משלוש. סניידר נבנה להיות אלוף. הוא היה דומה לטד דיביאסי- יכול היה להיות אלוף, והזמן לא התאים. הוא היה גבוה ואתלטי, והיה כוכב אצל סטו הארט.
- מטיסיק, שתמיד תמך בהכנסת סניידר להיכל התהילה, אמר שהיה נהדר. כולם התלהבו מהקרבות, הם נלחמו שעה וחצי כתוצאה מהסדרה הזאת. אבל דיק הוטון, אלוף NCAA שלוש פעמים, היה היורש של ת'אז. הוא היה מתאבק נהדר, אבל חסר כריזמה ולא משך קהל. ה-NWA נחלשו ורוב ההיאבקות גם לאחר אובדן השידורים. לאחר שת'אז נתן לדיק הוטון את התואר ונסע לחו"ל, הוטון וג'ין קיניסקי נלחמו בינואר 1958, וגם מול וויפר בילי ווטסון באפריל ות'אז בנובמבר, בקרבות של שעה. עברו שבע שנים עד לפעם הבאה שזה קרה- בפברואר 1965, ת'אז ניצח את או'קונור בהכרעה ראשונה לאחר 55 דקות, ולאחר חמש דקות נוספות ת'אז הוכרז כמנצח. עד היום, זה היה אחד מהקרבות הכי גדולים בתולדות העיר, שהוביל לכך שהיו יותר קרבות של שעה בעשרים השנים לאחר מכן.
- מטיסיק אמר שלדעתו היה מדובר באחד מהקרבות הטובים בהיסטוריה. ת'אז תקף את או'קונור והיה כמעט היל, אבל השתמשו בעיקר באחיזות. מטיסיק זוכר את הסוף, כששניהם ניסו להפוך הצמדות והקהל השתגע. הפעם הבאה הייתה ביוני 1966. ת'אז אתגר בגיל 50 מול ג'ין קיניסקי, שניצח אותו וזכה בתואר בינואר. זה היה חכם, כי שנה לאחר שקיניסקי זכה בתואר הקהל בא לראות קרב חוזר וקיניסקי ניצח ויצא אגדה. בפברואר 1968, קיניסקי שרד שעה מול אדוארד קרפנטייה. הניגוד בסגנונות עבד- קיניסקי היה ברולר וקרפנטייה היה אקרובט. בדרך כלל זה היה אמור להוביל לקרב חוזר, אבל דיק דה ברוזר ניצח את קרפנטייה וקיבל קרב במקום. מוצ'ניק אמר שקרפנטייה שרד מול קיניסקי לתיקו, אבל ברוזר חיסל אותו, אז הוא יכול לזכות. לקרפנטייה גם היו בעיות עם הוויזה או שהוא המציא את זה כי סירב לעשות ג'וב, אז מוצ'ניק לא רצה לקדם אותו. בפברואר 1969, קיניסקי שרד שעה עם הרוד אייג'נט בלקג'ק לאנזה. גם היה כאן סיפור מעניין- זה היה ארבעה ימים לפני שקיניסקי איבד את התואר לדורי פאנק ג'וניור. קיניסקי היה גמור מהלו"ז ולאנזה הפך לטוען לתואר. רבים אמרו שהקרב הזה התיש את קיניסקי לפני דורי. לאנזה גם ניצח את טרי פאנק לקראת קרב מול דורי.
- דורי נודע בקרבות של שעה, והיו לו יותר מכל אדם במהלך 40 שנה, אבל הוא היה אלוף במשך שנתיים שניצח את כולם נקי בסנט לואיס עד לתיקו המפורסם בינואר 1971 מול ג'ק בריסקו, שהפך את בריסקו לכוכב ענק. זה היה סיפור הצלחה כי 11,587 איש באו ועוד 4,000 סולקו. מוצ'ניק הביא משטרה כי הקהל ממש רצה להיכנס ותקף את דוכני הכרטיסים, מה שהוביל לזה ששיפצו את הדוכנים. פאנק ג'וניור הפסיד לסופלקס אחורי לאחר 35 דקות, וכעבור עוד 15 דקות הכניע את בריסקו עם פיג'ר פור. בין כל הכרעה היו שתי דקות הפסקה, אז נשארו להם שש דקות להכרעה השלישית. הם גם עשו כמה קרבות של שעה בפלורידה, אבל זה הוביל לזה שכל אדם בארה"ב וביפן רצה לתת להם קרבות של שעה. הקרב השני שלהם בסנט לואיס קרה רק בנובמבר, ועבר לאולם גדול יותר. מטיסיק אמר שמדובר ביריבות הכי טובה בתולדות העיר, וזה היה הקרב החשוב. ההכרעה היחידה הייתה 19 דקות לאחר ההתחלה, כששניהם התנגשו בקרוסבאדיז ופאנק נחת על בריסקו. עוד 39 דקות עברו בלי הכרעה, ובריסקו נעל פיג'ר פור כשנשארה חצי דקה ופאנק החזיק מעמד. הם חשבו שהכל היה נכון, כי שניהם ניצחו לפני הקרב, והעסקים בערו. שבועיים לפני כן, אפילו קרב של ברוזר-לאנזה ובובי הינן מילא את האולם. אבל הגיעו רק 12,614 איש, למרות ששברו שיאי הכנסות. הם כנראה חזרו מהר מדי. מטיסיק חשב שהמעריצים שהחליטו לבוא ברגע האחרון ובאו למעט מופעים כנראה חשבו שלא יוכלו להשיג כרטיסים אחרי מה שקרה בקרב הראשון. בריסקו הזיק כל כך הרבה לפאנק וכמעט זכה בהכרעה, ופאנק ג'וניור מכר שלא היה יכול להמשיך להכרעה שלישית. אמנם הוא ניצח, אבל בריסקו עמד להיות האלוף הבא.
- פאנק ג'וניור גם הפתיע במשך שעה בדצמבר 1972 מול רופוס ג'ונס. הסיפור היה פשוט- מוצ'ניק לא אהב שפייס שחור מפסיד. רק ב-1966, נתן לסוויט דדי סיקי להגיע למיין איבנט. דאגו כי ג'ונס היה מוגבל והתמקד בהאדבאטס ותאקלים, וזה לא מספיק לשעה. אבל הקרב היה טוב מהצפוי, וג'ונס היה הראשון שקיבל קרב אליפות עולם- זה היה בינואר, כשפאנק ג'וניור ניצח אותו, והקרב החוזר קרה כעבור 11 חודשים. נשמע הפוך, אבל מוצ'ניק עשה את זה עם עוד מאתגר שחור. המאתגר טעה בקרב הראשון והפסיד, ובקרב החוזר נשבע לא לטעות והוציא תיקו. מוצ'ניק חש שזה כמו לנצח, אבל לאחר שהביאו 11,305 איש לקרב הראשון, בשני הם הביאו 8,702. דורי פאנק ג'וניור לא התאבק מול ברונו סאמארטינו. בנו לקרב ביניהם ב-1973. הרעיון היה שג'ק בריסקו יזכה בתואר וילחם מולו. רשמו שזה יהיה פאנק ג'וניור-ברונו, כמו קרב של פלייר-הוגאן. אבל זאת לא הייתה התוכנית- הארלי רייס היה אלוף מעבר לזמן קצר בין פאנק ובריסקו וביוני הקרב התרחש. זאת הייתה הפעם היחידה שברונו אתגר את האלוף, ות'אז שפט. 10,043 איש באו, וברונו לא התבקש להפסיד בעקבות במעמדו. הוא לא היה אלוף ה-WWWF, זה היה פדרו מוראלס, אבל הוא נחשב לענק, ולכן רצו קרב של שעה, בלי קרב חוזר. רייס ניצח לאחר 17 דקות עם אטומיק דרופ, וברונו ניצח לאחר עוד 12 דקות בחיבוק דוב, והקרב הסתיים כשברונו החזיק את רייס בחיבוק דוב. רייס התראיין לגבי זה בספיישל על היאבקות בסנט לואיס. הוא אמר שהקרב הזה היה בחום וברונו ליקק את הזיכה מרייס כדי שלא יתייבש. רייס אמר שברונו היה מותש, ואילו הוא עישן סיגריה כי היה רגיל לקרבות ארוכים. התיקו הראשון של בריסקו כאלוף היה במרץ 1974 מול בובו ברזיל, שהיה אהוד ועם רצף ניצחונות. מוצ'ניק לא רצה שיפסיד כי הוא שחור, אבל זה היה קרב תואר העולם הכי גרוע בעיר. 8,856 איש באו, אבל מטיסיק אמר שזה לא הצליח ולא האמינו שבובו ינצח.